ספרד מסע לסנטיאגו דה קומפוסטלה
כתב: ד"ר אביהו בר אייל
מאמר מעניין העוסק במסע מרתק לספרד לסטניאגו דה קומפוסטלה ושלל החוויות שבדרך .
המטייל בכבישי צפון ספרד, בין הפירנאים והאוקיינוס האטלנטי בדרך הידועה כ"נתיב עולי הרגל" נדהם מתופעה, אשר לנו הישראלים, נראית מדהימה ואולי גם מוזרה. לאורך הדרך פוגשים צעירים רבים: זוגות, רביעיות וקבוצות גדולות יותר, ההולכים ברגל בעקבות עולי הרגל של ימי הביניים שבאו מרחבי אירופה לפקוד את קברו של יעקב הקדוש בסנטיאגו דה קומפוסטלה הנמצאת בפינה הצפון מערבית של ספרד.
אמרתי מדהים ואולי גם מוזר, כי אינך מצפה בעידן הסילון והמכונית לראות אנשים שממשיכים לעלות לרגל, פשוטו כמשמעו, על מקלם ותרמילם. מדובר בדרך של 850 ק"מ מפסגות הפירנאים שבגבול ספרד וצרפת עד היעד המיוחל: סנטיאגו דה קומפוסטלה. הדרך חוצה הרים ועמקים, מטפסת ויורדת, חוצה את מישורי רמת קסטיליה שם מצפה להולכים חום כבד, יובש ואף טיפת צל.הם צועדים מידי יום כ-35 עד 40 ק"מ על פי המסלול העתיק.
"נתיב עולי הרגל" לסנטיאגו הוא למעשה אחד ממסלולי התיירות העתיקים ביותר בעולם. בשנת 950 הגיעה לסנטיאגו קבוצת הצליינים הראשונה. מאז התפתחה תנועה עצומה של עולי רגל מכל רחבי אירופה. הם באים מכל שכבות הציבור: מלכים, רוזנים, הגמונים ופשוטי עם. לאורך הדרך הוקמו אכסניות וכמובן גם כנסיות שנועדו להפיח בעולי הרגל התלהבות לקראת הגיעם ליעד הנכסף. לטובת הצליינים נכתבו גם ספרי הדרכה, ממש כמו ספרי ההדרכה המודרניים. הספר הראשון נכתב כבר במאה ה-12 והיו בו פרטים על המסלול, טיב המים, טיב המזון המוגש באכסניות, הרגליהם של תושבי הערים שבדרך, הכנסיות שיש לעצור בהן ולבסוף תיאור של הבזיליקה של סנטיאגו דה קומפוסטלה.
הספר נכתב על ידי נזיר צרפתי בשם AIMERY PICAUD .
הדרך התחילה למעשה בפריס. במרכז פריס, בכיכר CHATELET עומד מגדל הידוע בשם מגדל סן ז'אק. המגדל הוא שריד לכנסיה בשם זה שנהרסה בתקופת המהפכה הצרפתית. זו היתה אחת מנקודות הכינוס המרכזיות לעולי הרגל לסנטיאגו. השם סן ז'אק הוא הצורה הצרפתית לשם הספרדי סנטיאגו או יעקב הקדוש בעברית.
מי הוא יעקב הקדוש?
יעקב הקדוש היה אחד מתלמידיו של ישו, יהודי טוב, דייג מחופי הכנרת. הוא יצא להפיץ את המסרים של ישו בספרד אך איננו זוכה שם להצלחה גדולה והוא חוזר לירושלים. בארץ ישראל הוא נידון למוות על ידי הרומאים ותלמידיו העלו את גופתו על ספינה בחוף יפו. הספינה היטלטלה בימים ולבסוף הגיעה כשהיא מונחית על ידי מלאך, לחופי גליסיה שבצפון מערב ספרד. גופתו של יעקב כוסתה בקונכיות כדי להגן עליה. הקונכיות יצרו מעין שריון סביב הגופה והגנו גם על נושאי הגופה. בחופי גליסיה הועלתה הגופה על עגלת שוורים והם הובילוה עד לגבעה שעליה עומדת כיום הבזיליקה הגדולה והיפה של סנטיאגו דה קומפוסטלה.
מקום הקבורה נשכח עקב הרדיפות של הרומאים. בשנת 813, כלומר כ-750 שנה לאחר קבורתו של יעקב הקדוש, האיר כוכב את מקום הקבורה. האור חזר ועלה במשך מספר לילות ועורר כמובן את סקרנותם של התושבים המקומיים וכך נתגלה מחדש קברו של יעקב הקדוש. המלך אלפונסו ה-2 מצווה לבנות במקום כנסיה.
הנס של התגלית משך עולי רגל והכנסיה בספרד עודדה את התהליך כדי ליצור אהדה והזדהות עם מאבקם של הנוצרים לשחרור ספרד מידי המוסלמים. יעקב הקדוש נהפך לקדוש המגן על ספרד הנוצרית וקבל את הכינוי MATAMOROS – הורג המאורים.
העולים לסנטיאגו האמינו בכוחו של הקדוש לעורר נסים. הכנסיה גם מכרה להם את האמונה שעליה לרגל לסנטיאגו תקצר במחצית את משך שהותם בפורגטוריום – התופת שבדרכם לגן עדן.
סמלם של עולי הרגל היתה הקונכיה שהגנה על גופתו של יעקב הקדוש ונקראת כיום על שמו. הצליינים שמו את הסמל על בגדיהם כדי שתעניק גם להם הגנה וחסינות. כל המתקנים שהוקמו לשירות הצליינים סומנו גם הם בסמל הקונכיה.
יומו הראשון של הצליין בתחומי ספרד לאחר חציית הפירנאים הסתיים בעיירה חאקה. בעיירה זו עומדת עד היום הקתדרלה הרומנסקית העתיקה ביותר בספרד. בנינה הושלם כבר בשנת 1063. בצמוד לה נפתח ב-1970 מוזיאון מאד מיוחד שבו רוכזו ציורי קיר רומנסקים מכנסיות קטנות בכפרים של איזור ארגון העלית. הציורים הם מהמאות 12-14 והאוסף מוצג בצורה מרשימה המכניסה את הצליין לאווירה מאד מיוחדת לקראת המשך מסעו הארוך.
הרבה מקומות לאורך הנתיב נוסדו למעשה כתחנות למען עולי הרגל. לדוגמא העיירה פואנטה-לה-רינה (גשר המלכה) שבה הסתיים יומם השלישי של הצליינים על אדמת ספרד. בעיירה זו היו שתי אכסניות וגשר גדול שנבנה על הנהר ארגה לרווחתם של עולי הרגל.
ביומו החמישי הגיע הצליין ללוגרוניו, כיום עיר יפה, מטופחת ותוססת, בירת חבל לה ריוחה. עיר זו נקשרה בתולדות העליה לרגל כמקום שבו הקדוש פרנסיסקוס מאסיזי עשה נס וריפא ילד ממחלה חשוכת מרפא. פרנסיסקוס, איטלקי במקורו עשה זאת בדרכו לסנטיאגו.
אחת ההפתעות היותר מוזרות שמורה לצליין בסנטו דומינגו דה לה קלצדה. ביומו השביעי מגיע הצליין לעיירה קטנה זו הנושאת את שמו של הקדוש שבנה אותה וגם בנה בה גשר על הנהר אוחה כדי להקל על דרכם של עולי הרגל. הצליין המגיע לסנטו דומינגו ונכנס לכנסיה הגדולה שלה מתקבל שם בקריאת התרנגול ובקרקוריה של תרנגולת.
מה להם לזוג העופות בתוך הכנסיה?
כאן אירע אחד הנסים המדהימים ביותר ב"נתיב עולי הרגל". מספרים שזוג צליינים גרמניים ובנם בן ה-18 הגיעו לאכסניה בעיירה. בתו של בעל המקום התאהבה בצעיר הגרמני אך הוא לא השיב לה אהבה ולא נעתר לחיזוריה. הצעירה חמת המזג החליטה לנקום בו ושתלה גביע כסף בחפציו והלשינה למשטרה המקומית. על פי חוקי התקופה העונש על גניבה היה מוות, והצעיר נתלה. הוריו שבאו לקברו שמעו את קולו האומר שסנטו דומינגו הציל את חייו. ההורים הנדהמים הלכו מיד למפקד המשטרה וספרו לו על הנס. השוטר לא האמין וענה להם שבנם חי כמו העופות הצלויים העומדים לעלות על שולחנו. באותו רגע נתכסו העופות הצלויים בנוצות, קפצו מהמגש והחלו לקרקר. לזכר אותו נס נשמרים בכנסיה תרנגול ותרנגולת לבנים. הם מוחלפים כל חודש ונתרמים על ידי איכרי הסביבה. בכנסיה נשמרת גם קורת עץ מהגרדום ששמש לתלייתו של הצעיר הגרמני. דבר הנס נזכר כבר במסמכים מאמצע המאה ה-14.
כעבור יומיים נוספים של צעידה מגיע הצליין לבורגוס, אחת הערים היותר חשובות על הנתיב, מושבם של מלכים והגמונים. בבורגוס נמצאת אחת הקתדרלות הגותיות היפות ביותר בספרד והצליין כמובן נכנס להתפלל בה. בהיכנסו לקתדרלה, הקפלה הראשונה מימינו היא הקפלה של ישו. שם מתייחד הצליין עם משיחו מול פסל עץ עטוף בעור תאו עם זקן ושיער אמיתיים, ראשו נע לצדדים וזרועותיו, כאשר הן אינן תקועות במסמרים לצלב, נופלות חסרות אונים כאילו האיש התעלף. באצבעות הידיים תקועות ציפורני אדם והפסל לבוש בחצאית אדומה. מה עוד צריך כדי להמחיש לצליין את אמיתות קיומו של ישו הנוצרי ולהעלות בו רגשות של התפעמות דתית עמוקה?
מבורגוס עושה הצליין חמישה ימים נוספים בדרכו לליאון – בירת הממלכה. בעיר זו מבקר הצליין בבזיליקה של סן איזידרו בה נמצא המאוזוליאום המלכותי. שם נאספו שרידי קדושים מכל רחבי העולם. כבר במאה ה-9 נזכרת מסורת שלסתו של יוחנן המטביל נמצאת שם. מאוחר יותר מועברים לשם שרידיהם של קדושים שמסרו נפשם בעת הרדיפות הרומאיות נגד הנוצרים בספרד או בעת המלחמות נגד המוסלמים.
יום הליכה נוסף מביא את הצליין לעיירה רדומה – אסטורגה. בסוף המאה ה-19 שרת בעיר זו בישוף שהתקנא במונומנטים שמציעות התחנות האחרות שבדרכו של הצליין. הוא החליט להזמין אצל ידידו, הארכיטקט הנודע, אנטוניו גאודי, ארמון מפואר. גאודי החל במלאכה ותכנן בנין ניאו-גותי, אך הבישוף נפטר לפני שהמלאכה הושלמה. העבודה נמשכה אחר כך יותר מעשרים שנה. זה אחד הבניינים היפים והמעניינים שלאורך הדרך. שנים רבות לא ידעו שלטונות הכנסיה מה לעשות בבניין המפואר. בשנים האחרונות הוקם בו מוזיאון לעליה לרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה ובו אוסף כלים, מכשירים, תשמישי קדושה, צילומים ותיאורים הקשורים לעליה לרגל לסנטיאגו.
יומיים הליכה נוספים יביאו את הצליין ל-PONFERRADA. שם יכול הצליין למצוא מקלט במצודה האדירה של הטמפלרים שנבנתה במאה ה-12. הטמפלרים ידועים לנו מארץ ישראל מתקופת הצלבנים והם גם קבלו על עצמם את הגנת עולי הרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה.
קטע זה של הדרך קשה במיוחד כי על הצליין לחצות את הרי קנטבריה במעבר שבין ליאון לגליסיה. אך לאחר שטפס לגובה של 1100 מטרים מעל פני הים הוא מתחיל לרדת לעבר סנטיאגו, מהלך ארבעה ימים.
חמישה ק"מ לפני הגיעו ליעד המיוחל, מגיע הצליין להר גוזו – הר השמחה. משם הוא יכול להשקיף על מחוז חפצו "העיר הידועה בצדק כעיר המאושרה והאצילה ביותר בספרד".
בכיכר הראשית של סנטיאגו דה קומפוסטלה יכול הצליין למצוא אכסניה מפוארת שנבנתה על ידי המלכים פרדיננד ואיזבלה במאה ה-15. היום ממשיך המבנה לשמש כאכסניה – פרדור ברמה של חמישה כוכבים. צליין פחות אמיד יוכל כמובן להסתפק באכסניות צנועות יותר. הצליין ייכנס לבזיליקה הגדולה וישים פעמיו אל המזבח. הוא ישתחווה לפסלו של יעקב הקדוש המוצב מעל המזבח וישא את תפילתו. לאחר מכן יעלה בגרם המדרגות שמאחורי הפסל ויגיע אל הפסל מאחור, ינשקו בראשו ויקבל מהכומר התורן תעודה המעידה כי עלה לרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה.
