שושלת מינג (מִינְג צ'אוֹ) הייתה שושלת קיסרים ששלטו בסין מ-1368 ועד 1644. היא הייתה השושלת האחרונה של קיסרים סינים אתניים (בני האן). שושלת זו החליפה בשלטון את שושלת יואן של הקיסרים ממוצא מונגולי והוחלפה על ידי שושלת צ'ינג של בני המאנצ'ו (תושבי מנצ'וריה). סין תחת שלטון שושלת מינג הייתה קרויה "אימפריית מינג הגדולה" (דה מינג גוּוֹ), ושלטה על אזורים נרחבים: בצפונה שלטה בקוריאה, ואזורים במונגוליה ובטורקסטן של ימינו היו אזורי חסות שלה, עליהם הוטלו מיסים, ובדרומה שלטה על וייטנאם ובורמה של ימינו. שטחה של האימפריה
חיילים, וצי שכלל כמה מאות אוניות והיה הגדול בעולם בתקופתו. הממשל בתקופת שושלת מינג חידש מנהגים מהמורשת של בני האן: בתחום הממשל חודשה שיטת הבחינות הקיסריות, שהיוו תנאי לקבלת תפקיד בשירות המדינה. בתחום הדת חזר הקונפוציאניזם (וליתר דיוק, הנאו-קונפוציאניזם) להיות דת המדינה הרשמית. בתחום החינוך הוקמו מחדש אקדמיות פרטיות רבות ללימודים קלאסיים (院 שוּיואן) – מוסדות שנסגרו בתקופת יואן, והן היוו מקור לפריחת הספרות, השירה והציור כפי שמעידות היצירות הרבות ששרדו עד ימינו. בנוסף, בתקופת מינג שוכללה שיטת הדפוס המבוססת על אותיות מיטלטלות עשויות עץ וספרים רבים הודפסו במספר עותקים רב. המסחר והתעשייה התפתחו ומגמת העיור התגברה
ההערכה היא כי בתחילת תקופת מינג חיו בסין פחות מ-60 מיליון נפש ובראשית המאה ה-17 הגיע גודל אוכלוסיית סין ל-150-130 מיליון. אין פלא לכן שבמאה ה-19, תקופת השקיעה של שושלת צ'ינג שבאה אחרי שושלת מינג, שבה החלה האוכלוסייה הסינית לרחוש איבה לשליטים המנצ'ורים ה"זרים" שהתבטאה בסדרת מרידות נגד הממשל, הופיעה קודם להקמת שושלת מינג שלטה בסין שושלת יואן, ששליטיה ממוצא מונגולי היו מצאצאי קובלאי חאן. ההיסטוריונים מונים מספר סיבות לשקיעת שושלת יואן ולנפילתה לבסוף:
אפליה כלפי הסינים האתניים בני האן; הצפת השוק בשטרי כסף שהביאה לגידול של אלף אחוז באינפלציה בזמן מלכותו של שונדי, הקיסר האחרון משושלת יואן; המשבר החמור בחקלאות, ועליית הנהר הצהוב על גדותיו והצפות נרחבות כתוצאה מהזנחה של מפעלי ההשקיה. הממשל הורה להכריח מאות אלפי אזרחים להשתתף בבניית סכרים והגבהת גדות הנהר הצהוב ובתגובה פרצו משנת 1340 מרידות במקומות שונים בסין.
סין בימי שושלת מינג
בראש אחת מחבורות המורדים עמד בן למשפחת אריסים ענייה ממזרח סין המרכזית בשם ג’וּ יוּאֶן ג’אנג (נולד ב-1328). ג’ו יואן ג’אנג למד בצעירותו במנזר בודהיסטי ונאלץ לעזוב את המנזר ולקבץ נדבות בשל מצוקה כלכלית. אחר כך הצטרף למורדים ובמהרה נעשה למנהיגם. ג’ו יואן ג’אנג נעזר באחווה סינית סודית של אינטלקטואלים המכונה "הלוטוס הלבן", ובהדרגה השיג עליונות על קבוצות המורדים האחרות ובסופו של דבר גם על הצבא של שושלת יואן. ב-1356 כבש ג’ו יואן-ג’אנג את נאנג'ינג ובהדרגה הרחיב את שליטתו על כל עמק הנהר יאנגצה. בשנת 1368 כבש צבאו של ג’ו יואן-ג’אנג את עיר הבירה של שושלת יואן, "חאנבליק" (בסינית דאדו, כיום בייג'ינג) והקיסר האחרון משושלת יואן נמלט צפונה למונגוליה. באותה שנה (1368) יסד ג’ו יואן ג’אנג בנאנג'ינג (בסינית "הבירה הדרומית") שושלת קיסרים חדשה בשם מינג (בסינית "המזהירה") ונטל לעצמו את התואר הקיסרי "הוֹנג ווּ" – "לחימה נרחבת". שישה עשר קיסרי שושלת מינג היו בני משפחת ג'וּ. הונג וו (שלט 1368-1398) נחשב לאחד הקיסרים החשובים והאוטוקרטיים ביותר בסין. הונג וו הנהיג רפורמות מרחיקות לכת בסדרי הממשל, בחקיקה, בצבא, בחקלאות ובמסחר. הונג וו הקים צבא חזק המאורגן בשיטה הצבאית הידועה כשיטת ויי-סוּ, שיטה שנועדה להבטיח את חוזקו של הצבא מצד אחד אבל למנוע קשרים אמיצים מדי בין המפקדים לחיילים, שיובילו למרידה, מצד שני. צבאו הכניע את מדינת יון-נאן, השתלט על מנצ'וריה וגרש את המונגולים הרחק צפונה. קוריאה הפכה לבת ברית והעלתה לו מס, כמו גם נאות המדבר של טורקסטן.
עיצוב ופיתוח 