קשאפה ( Kashapa), המלך החדש של סרי לנקה (447-495 לסה"נ), ידע שהצוק האדיר של סיגיריה (Sigiriya), הוא משכן האלים, ולא יעלה על הדעת שבן תמותה, אפילו אם הוא מלך, יבנה עליו את ארמונו. קשאפה עשה בדיוק כך. הוא דחק את האלים ממשכנם ובנה עיר בירה חדשה, שרבים רואים בה הפלא השמיני. קשאפה אמנם היה בנו של המלך הגדול דאטוסנה (Dhatusena), אך אימו הייתה אחת מפילגשיו של המלך ולכן אחיו מוגלן (Mugallan), שנולד לאשת המלך, היה יורש העצר החוקי. קשאפה לא קיבל את רוע הגזרה וכשבגר כלא את אביו המלך בכוך וסגר אותו בקיר אבנים והמלך יושב שם עד היום הזה…מוגלן הספיק לברוח לדרום הודו ולהישבע שיבוא יום והוא ינקום את מות אביו ואיבוד ממלכתו. קשאפה ידע שיומו יגיע ואחיו יחזור ביום מן הימים בראש צבא. הוא החליט להתכונן לבואו. קשאפה בנה עיר חדשה שבמרכזה הצוק של סיגיריה ועליו למעלה בנה את ארמונו. העיר הייתה מוקפת חומה כפולה עם חפירים מלאים במים ומהנדסיו יצרו מערכת צינורות שאפשרה בעת הצורך הצפת כל האזור בין החפירים. הארמון היה בלתי ניתן לכיבוש. האמנם? האם צדק קשאפה ואחיו מוגלן הגיע בסופו של דבר לנקום ולדרוש את המגיע לו? היום צריך לדמיין את הארמון משום שהגשמים העזים והרוחות הרסו את רובו.

גני המים

התכנית של ממשלת סרי לנקה, בתמיכת אונסק"ו לשפץ ולנקות את הבריכות ומערכת צינורות המים התת-קרקעית, תהפוך את האתר לאחד החשובים בעולם, שכן המחשבה שיצליחו להפעיל שוב לאחר אלף חמש מאות שנים, את הפלא ההנדסי הזה, מרגשת כל אדם ששומע מה קבור באדמת סיגיריה. הארכיאולוגים גילו יכולות הנדסיות, שהשאירו מהנדסים מודרניים פעורי פה. מערכת המים שעובדת בשיטת הגרביטציה, כוללת סיפונים ובריכות שיקוע וניקוי שסיפקו מים לבריכות, למפלים ולמזרקות שפעלו עשרים וארבע שעות ביממה. גם היום, בימי גשם, חלק מהמזרקות פועלות.

"העלמות השמיימיות"

קשאפה, שהיה משופע בחטאים, נתן הוראה שמנוגדת מאוד לרוח הבודהיזם, לצייר את ה"עלמות השמימיות" ("Heavenly Maidens"(: עלמות חשופות חזה בסצינות שונות, שנראות כאילו הן עולות מתוך העננים. ניתן לראות בעיקר זוגות של עלמות, אחת כנראה נסיכה (צבע עורה בהיר) והשניה משרתת (צבע עורה כהה). הצבע הזהוב, הבעות הפנים והפרחים הרבים משרים רוגע ואוירה חושנית מאוד. היצירה, שעשויה בטכניקת הפרסקו (ציור על גבס), היתה באורך כמאתים מטרים, כשמופיעות בה כ-500 דמויות. במשך הזמן נהרסו חלק מהציורים, ובשנת 1967 השחית מטורף, מצויד בפטיש, חלק גדול מהעלמות. היום שומרים על עשרים ושלוש הדמויות שנותרו כעל אוצר לאומי.

קיר המראה

קיר זה בגובה כ-3 מטרים, צופה בטיח שעבר פוליש והוא מבריק כמו מראה. חשיבות הקיר להיסטוריונים, נובעת מכך שחרוטות עליו כ- 1,500 פיסקאות "גרפיטי", שכתבו אנשים שעלו לצוק ותיארו את הרגשתם לגבי הציורים של ה"עלמות השמיימיות". היו שכתבו: "ראיתי את העלמות השמיימיות. איזה יופי! עכשיו אני יכול למות בשקט. אני יודע מה מחכה לי בגן עדן"… ואחרים שכתבו: " טפו…טפו… גועל נפש! תועבה, לכלוך. שבת סרי לנקה כשרה תצא כך לרחוב".

משטח האריה

פרוש המילה סיגיריה הוא – "סלע האריה". קשאפה יצר פסל אריה אדיר ממדים, עשוי לבנים על המשטח. כל מי שהורשה לעלות לארמון נכנס בגרם מדרגות בין רגלי האריה, טיפס בתוך גופו ויצא דרך פיו לתוך הארמון. העם הסינהאלי (Sinhala), שהתיישב בסרי לנקה לפני כ-2,600 שנה, הגיע מצפון הודו ורואה עצמו עם של אריות. עד היום ניתן לראות אריות בהודו, במיוחד באזור גוג'ראט (Gujarat). המסורת המקומית מספרת על נסיכה שהגיעה לסרי לנקה, הזדווגה עם אריה וכך נולד עם של אריות. סינהא בשפה המקומית פירושו אריה. האריה אדיר הממדים, אותו בנה קשאפה, נצבע זהב וכולם יכלו לראות את הפלא ממרחק של עשרות קילומטרים, כאילו מכריז: "אנחנו עם של אריות ואני מלך האריות". היום ניתן בקלות לדמיין את האריה, שכן שרדו כפות רגליו וגרם המדרגות התחתון, שנותן לנו קנה מידה לגדלו העצום של הפסל.

הארמון על הפסגה

שרידי הארמון נותנים לנו תמונה טובה על יופיו לפני 1,500 שנה. הוא נבנה על שטח של שנים עשר דונם. במרכז חצב קשאפה בסלע הקשה בריכת שחיה יפיפייה, כשמעליה כיסא מלכותי ובקלות ניתן לדמיין את המלך צופה בנערות ההרמון כשהן משתעשעות במי הבריכה. במזרח, חצב קשאפה בסלע את כורסתו המלכותית, שאפשרה לו ליהנות מהזריחה המרהיבה. ניתן לראות את בורות העמודים חצובים בסלע שהחזיקו את האפיריון ואת המזגן שקירר את המלך בימים החמים. המזגן לא היה מתוצרת תדיראן, אלא היה מפל מים שגלש על הסלע מאחורי גבו של המלך. המים הזורמים קיררו את האוויר בסביבתו של המלך וזרמו בתעלה הצידה. מספרים שהמלך היה שופט את נתיניו במקום, כשגזר הדין האהוב עליו הוא זריקת האשם מהצוק. אם שרד את הנפילה – הוכרז זכאי…קשאפה צדק! מוגלן הגיע בשנת 495 לסה"נ, בראש צבא גדול מהודו. קשאפה החליט לרדת מהצוק המוגן ולקדם את פני אחיו במישור. לכל הדעות, זהו לא רק מעשה חמורות אלא גם מעשה אהבלות. במקום לשבת למעלה על הצוק וללעוג למוגלן: " נה נה נה נה נה… לא תתפוס אותי". קשאפה ויתר על מערכת ההגנה המדהימה שבנה במשך שנים ויוצא רכוב על פילו לתקוף את צבאו של מוגלן. תוך כדי הסתערות והתנגשות ראשונית עצר פילו של קשאפה באופן פתאומי. הפיל הרגיש שהוא עומד לשקוע בביצה נסתרת ועשה כמה צעדים לאחור. מעשה זה גזר את גורל המערכה שכן חייליו של קשאפה פירשו מעשה זה כאות לנסיגה. קשאפה נותר לבד, מוקף בכוחות האוייב, וכשהבין שסופו קרוב שלף את חרבו ושיסף את גרונו שלו. מוגלן הפך למלך סרי לנקה ובפעולתו הראשונה החזיר את צוק סיגיריה לבעלים הקדומים – לאלים. הוא חזר לגור בעיר הבירה המסורתית – אנורהאפורה (Anurdhapura). במפגשיי הרבים עם תושבי סרי לנקה, חלקם הגיבו לידיעה שאני מישראל בשאלה: "האם היית כבר בסיגיריה – מצדה של סרי לנקה"? כשראיתי את סיגיריה ושמעתי את סיפורה הפנטסטי, הסכמתי שאפשר למצוא קווי דמיון למצדה של ישראל.