השם אלזס מעורר מיד מחשבה על ארץ מריבה ומלחמות עקובות מדם. אך זו גם ארץ עשירה מאד בנופים, מראות וטעמים והיא מסמלת היום, יותר מכל אזור אחר באירופה, את הפיוס בין שתי האומות הגדולות של מערב אירופה – גרמניה וצרפת.

אלזס היא החבל המזרחי ביותר בצרפת והיא משתרעת על פני שפלת הריין והמורדות המזרחיים של הרי הווז'. זו רצועת קרקע צרה וארוכה לאורך הגבול הגרמני ותושביה מדברים גרמנית גם כיום, לאחר כמעט ארבע מאות שנים של שלטון צרפתי.

ציר התיירות המרכזי באלזס כולל את דרך היין החוצה את האזור מצפון לדרום לאורך מורדות ההרים. הדרך עוברת בין כפרים ועיירות ציוריים, מוקפים בכרמי ענבים עד קצה האופק, שתושביהם עוסקים בייצור יין ומשקאות אלכוהוליים. מהדרך אפשר להגיח ימינה ושמאלה אל שתי הערים הראשיות של אלזס – סטרסבורג וקולמר, או אל ההרים שעליהם מתנוססות טירות השולטות על כל האזור.

אלזס מצטיינת ביינותיה, בעיקר ביינות הלבנים. מגדלים בה ענבים ליין כבר יותר מאלפיים שנה, מאז הכיבוש הרומי. מהר מאד צברו יינותיה של אלזס מוניטין, ובימי הביניים נחשבו ליינות היקרים ביותר באירופה ועלו על שולחנותיהם של נסיכים ומלכים. הכורמים האלזסים הצליחו להגיע לתוצאות המרשימות הללו תודות לתהליך מיון קפדני של זני הענבים שנשתלו בכרמים, וכללים מאד נוקשים בתהליך הפקת היין. אולם מלחמת 30 השנה, במאה ה-17 שמה קץ לפריחת הכרמים והיקבים ורק במאה השנים האחרונות חזרו יינותיה של אלזס וכבשו את מקומם בשורה הראשונה של היינות הלבנים בעולם.

לייצור יין טוב דרושים כמה תנאים: טיב הקרקע, זן גפנים מותאם לטיב הקרקע ותנאי האקלים, חשיפה לשמש, לקור ולחום. באלזס משתלבים כל הגורמים הללו. גדולתה של אלזס היא בהתאמת זני הענבים לטיב הקרקע ותנאי האקלים. הם משתמשים בשבעה זנים שונים של ענבים ויינותיה של אלזס נקראים על שם הזנים הללו ולא על שם המקום או היקב בהם מייצרים אותם, כפי שמקובל בדרך כלל בעולם. אין כמו יין הריזלינג האלזסי לארוחת דגים ופירות ים. הוא משאיר בפה טעם של עוד ועוד ויש לו ארומה נפלאה שקשה לעמוד מול פיתוייה.

גאוותה הגדולה של אלזס היא על היין המלווה את מנות הקינוח – יין הגוורצטרמינר. זה יין לבן עם ארומה חזקה העוטפת את האף והחך, ממלאת את הפה ומשתלבת יפה במתיקות של מנות הקינוח.

הטעמים והריחות משתלבים יפה גם בתפאורה הכללית. כפרי היין של אלזס לקוחים כאילו מבתי בובות של ילדים, או מעטיפות של בונבוניירות. בבתיהם בולטות קורות העץ החיצוניות, על אדני החלונות פורח הגירניום בשלל צבעים ומשתלב בגינות המטופחות של כיכר הכפר. החנויות מדיפות ריחות שלחך ולקיבה קשה לעמוד מולם: פה ריח של לחם טרי ועוגות, שם ריחות חזקים של יין ומרקחות אלכוהוליות ממיטב הפירות, וממקום אחר עולה ריח תבשיל הכרוב והנקניקיות – השוקרוט האופייני לאלזס.

רוב הכפרים שמרו על המראה העתיק שלהם. מגדלי השמירה והחומות עדיין עומדים על תילם והפכו לאתרי צילום מועדפים על התיירים. אסור להחמיץ ביקור בריקוויהר ששמרה על חזותה העתיקה בקנאות רבה. בתיה הצבעוניים כמו מטים ליפול וסמטאותיה הצרות מוליכות את המטייל אל זמנים רחוקים בניחוח של מדושנות ועושר המשתלבים יפה בבתי העץ העתיקים. הכפר עדיין מוקף חומות ובמרכזו בולט מגדל הפעמונים מהמאה ה-13.

בריבוויליה,

העיירה הגדולה ביותר בדרך היין, בולטות חנויות הייננים. הריחות המשכרים מזמינים את המטייל להיכנס פנימה ולטעום, אך שם בפנים קשה להחליט מה לטעום קודם. מצד אחד של המרתף מסודרים בקבוקי היין על פי זניהם ושנת הבציר, ומצד שני, על קיר אחר סדורים במדפים, כמו ספרים, בקבוקונים קטנים ובהם תמציות ומיני אלכוהול מכל הצמחים והפירות שאפשר להעלות על הדעת. אתה הקונה חופשי לטעום מהיינות ולהתבשם כהוגן משלל הריחות והטעמים המשכרים, חוויה שאחריה אין מנוס, אלא להיכנס לבית הקפה הקרוב ולשתות ספל אספרסו עם עוגה אלזסית עם הרבה קצפת.

כיאה לאזור שהוא גשר בין תרבויות, אלזס מצטיינת גם בייצור בירה. שתי הבירות הטובות ביותר בצרפת מיוצרות באלזס. יש כאן סמליות של גישור בין הרגלי השתיה הגרמניים להרגלי השתיה הצרפתיים.

ארמון קניגסבורג שולט על דרך היין מלמעלה, מעין מגדל שמירה מלכותי על חבל הארץ העשיר הזה. הוא עומד על גבעה רמה ומיוערת. הנוף הנשקף ממרפסות הארמון וחומותיו פורש על כף היד את העמק רחב הידיים המכוסה כרמים. הארמון בנוי בסגנון הגותי ואולמותיו המרוהטים חלקית משחזרים את חיי האצילים בימי הביניים.

הכפר מינסטר,

השוכן גם הוא על גבעה בהרי הווז', הוא מרכז ייצור הגבינה האופיינית לאלזס ונקראת על שמו. מדובר בגבינת בקר מיוחדת שאוכלים אותה עם קימל. תהליך הייצור נעשה גם היום בחוות קטנות ולא במחלבות גדולות ומודרניות. אפשר לבקר בחוות הללו בשעות הבוקר המוקדמות כאשר מביאים את החלב למחלבה ומתחילים בתהליך הייצור של הגבינה. גבינת מינסטר היא אחת הגבינות היוקרתיות במגש הגבינות הצרפתי וטעמה עשיר וקצת חריף.

כל סיור באלזס לא היה שלם ללא כניסה לעיר הגדולה – סטרסבורג. עיר זו מסמלת יותר מכל את הפיוס הגדול במערב אירופה. בתקופת המהפכה הצרפתית נקשרה להמנון הלאומי הצרפתי – המרסייז שחובר בה על ידי החיילים שעמדו לצאת לקרב נגד האוסטרים והגרמנים שמעבר לריין. אחר כך עברה העיר מיד ליד בין צרפת וגרמניה עד שלבסוף חזרה לצרפת וכיום היא מושב הפרלמנט האירופי. אך מעבר לסמליותה של העיר והאווירה הקוסמופוליטית שנוצרה בה, סיור ברובע הנקרא "צרפת הקטנה" משלים את הסיור בדרך היין. אל בתי העץ האופייניים, המסעדות והפונדקים מתווסף אלמנט נוסף שנותן למקום הזה קסם אדיר ואווירה מיוחדת. הרובע מוקף בתעלות מים רבות שאפשר לשוט בהן וליהנות מאתנחתא רומנטית, בייחוד אם השיט נערך בערב כאשר הרובע מואר באורות צהובים המשתקפים במי התעלות יחד עם צלליות הבתים ויוצרים אוירה קסומה וכובשת.

סטרסבורג

מציעה לתייר לא רק חוויות גסטרונומיות וקולינריות. יש בה גם אופרה ותיאטראות ומוזיאונים לאמנות והיא משמשת כמרכז תרבותי לאזור גדול שמשתרע הרבה מעבר לתחומה של אלזס, אל תוך גרמניה שמעבר לריין.

אלזס מביאה גם חוויות אמנותיות. במוזיאון אונטרלינדן בקולמר מוצגת אחת היצירות החשובות של המאה ה-15: ציור המזבח של איזנהיים פרי עבודתו של הצייר מתיאס גרינוולד. היצירה מוצגת באולם ענק במה שהיה פעם מנזר דומיניקני. הצופה עומד נפעם אל מול גודל היצירה והחוויה הדתית והרוחנית המועברת דרכה. אולי יותר מכל דבר אחר ממחישה היצירה את עושרה של אלזס בימי הביניים, אם יצירה כה גדולה נעשתה עבור כפר קטן ונידח בסמוך לדרך היין.

היום, בעידן הגבולות הפתוחים, השתלבה אלזס עם האזורים הגובלים בה בגרמניה והפכה מארץ מחלוקת לחוליה מקשרת בין שתי התרבויות הגדולות – הצרפתית והגרמנית. שתי השפות משמשות שם בערבוביה וכל התושבים מדברים בשתיהן. מערכת החינוך המקומית היא דו-לשונית ולאלזס יש מעמד תחוקתי מיוחד בתוך הרפובליקה הצרפתית.